"מה אתה עושה למחייתך ?" - הנה התשובה העוצמתית לשאלה הלא נוחה הזו.

לעתים קרובות מדי אנו נוטים לסווג אנשים לפי המקצוע שלהם.

הנה טקסט פופולרי המגיב ברלוונטיות לשאלה המפורסמת "מה אתה עושה למחייתך ?"

בטח כבר שמתם לב: שוחחת כבר 2 דקות עם אדם שזה עתה פגשת.

ואחת השאלות הראשונות שהיא שואלת אותך היא "מה אתה עושה למחייתך?" מעצבן, לא?

מי מעולם לא היה במצב הזה?

זה קצת כמו לנסות הדביקו תווית על בן שיחולפי המקצוע שלו...

התשובה המושלמת לשאלה

אבל זה שיש לך קורות חיים ארוכים לא אומר שאתה אדם מעניין יותר מאחר...

למרבה המזל, אדם אינו מוגבל למקצועו.

וכאשר מגיע הרגע הגורלי לענות על השאלה המעצבנת הזו, אנחנו לפעמים נתפסים לא מוכנים...

לגבש דעה על אדם לפי מקצועו ו מעמדו החברתי מאוד מגביל.

ובכל זאת... השאלה הזו נפוצה יותר ויותר ואני מגלה שיש בה את המתנה לגרום לאנשים לאי נוחות!

ואכן, אנשים בעלי מסלולי קריירה כאוטיים או לא טיפוסיים מתקשים כמובן יותר להגיב בשלווה.

מצד שני, מי ש"עשה קריירה" בחברות גדולות על ידי מסלול מקצועי קלאסי יכול להצהיר בקלות על התעודות המבריקות שלו.

אלא ששיפוט אדם וגיבוש דעה על פי יצירתו אינם מאפשרים להבין את עושר אישיותו כולה.

אם כן, זה אומר שלפני שהתחלנו לעבוד לא היינו ראויים לחדשות.

וברגע שאתה יוצא לפנסיה או מתמודד עם אבטלה, נכות או מחלה, אתה הופך לאדם חסר חשיבות...

מה שברור רחוק מלהיות נכון!

"מה אתה עושה למחייתך ?" הנה תשובה חזקה

מה לענות על מה אתה עושה למחייתך?

כדי לענות על השאלה הזו, הנה טקסט ששותף לפסיכואנליזה יונגיאנית בפייסבוק, שמעמיד דברים במקומם.

אנחנו לא מכירים את מחבר הטקסט הזה אבל הוא הצליח מאוד. הנה זה :

"ואתה, מה אתה עושה למחייתך?"

מי לא שמע את השאלה הזו? כשפוגשים אדם חדש, בארוחת ערב, כשנפגשים עם חברי ילדות או תוך כדי שיחה עם שכן.

"מה אתה עושה בחיים ?"

אני תמיד רוצה לענות:

"אני? אה בחיים, אני הולך לטייל, אני נהנה, אני לומד דברים, אני קורא, אני מעריץ את הטבע, אני מתקשר עם אנשים, אני מתפלא, אני נהנה, אני חי, מה!".

ובכל זאת אני יודע היטב שהשאלה האמיתית היא "מהו המקצוע שאתה עוסק?", כאילו המקצוע שלנו הוא כל חיינו, כאילו הפעילות המקצועית שלנו היא הקריטריון הראשון, אם לא היחיד, להגדיר אותנו.

אז כן, אני יודע שרוב האנשים מבלים את רוב זמנם בעבודה, אבל אני לא 'רק' הפעילות המקצועית שלי.

והכי חשוב, אני לא אוהב תוויות. אני לא אוהב שמכניסים אותי לקופסה תלוי אם אני מזכירה, מהנדסת, עוזרת בית, בעלת עסק או עורך דין.

במיוחד מאחר שמאחורי השאלה התמימה לכאורה הזו "מה אתה עושה למחייתך", יש לעתים קרובות צורך להשוות את עצמך, לדעת מה שווה האחר ביחס לעצמו וגם לדעת כמה הוא מרוויח.

"זה די סטרילי לתייג אנשים ולסחוט אותם לקטגוריות". (קרל גוסטב יונג)

אתה לא מה שאתה נראה פיזית, אתה לא מה שאתה עושה, אתה לא מה שיש לך, אתה לא מה שאחרים חושבים עליך...

בואו נפסיק לשים אנשים בקופסאות, להדביק תוויות בהתאם אם את רזה, שמנה, בלונדינית, נכה, עובדת ניקיון, מנהלת בכירה, ממשפחה ממעמד הביניים, בעלת אזרחות זרה וכו'.

אתה יותר מגוף פיזי, צבע שיער, לאום או מקצוע.

אתה, מעל הכל, א ישות רוחנית שיש לה חוויה אנושית, עם רעיונות, עם חלומות, רגשות.

אתה זה אתה.

תהיה מלא זה אתה מבלי להיות נעול בקופסאות, ומבלי לתייג את האנשים שאתה פוגש.

אחרת, אתה מפספס את המהות שלהם, את האיכויות שלהם.

ואם לא ... אה ... מה אתה עושה למחייתך?

"בה, אני עושה כמיטב יכולתי!"

תורך...

ואתה, איך אתה בדרך כלל עונה על השאלה הזו ;-)? ספרו לנו בתגובות. אנחנו לא יכולים לחכות לשמוע ממך!

האם אתה אוהב את הטריק הזה? שתף אותו עם החברים שלך בפייסבוק.

כמו כן לגלות:

85 ציטוטים מעוררי השראה שישנו את חייך.

8 דברים שאנשים שמחים עושים אחרת.


$config[zx-auto] not found$config[zx-overlay] not found